בפרק ב' של פרקי אבות, משנה א', נאמר: רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.
הביטוי הזה - "דרך ישרה שיבור לו האדם", מעורר שאלה - בגלל שבמשנה ט' אנחנו נפגוש את דבריו של רבן יוחנן בן זכאי, שאמר לחמשת תלמידיו: " צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם" - אז האם יש הבדל בין דרך ישרה לדרך טובה, או שזה אותו דבר?
התשובה לכך היא:
בילדותו של האדם עליו ללמוד מה נחשב בכלליות טוב ומה נחשב בכלליות לא טוב, איזה מעשים והתנהגות הם טובים לאדם ואיזה מעשים והתנהגות הם רעים לאדם, ובשלב הזה הילד מנסה להבין מה נקרא דרך ישרה ללכת ולגדול בה.
אחרי שהילד הבין בכלליות מה נכון ומה לא נכון, מה נחשב ישר ומה לא, הוא הולך ומתבגר, נהיה עצמאי ומפתח אופי וחשיבה עצמאית – והוא מגלה שיש בעולם הרבה אפשרויות טובות ויפות לפתח את עצמו, ואז מגיע הזמן שלו לברר ולמצוא מתוך כל הדרכים הישרות, מהי הדרך הטובה בשבילו, שהוא צריך ללכת בה.
לכן, קודם (כילד) הוא מוצא מה נחשב (בכלליות) דרך ישרה, ואח"כ כמתבגר הוא צריך למצוא לעצמו באופן אישי את הדרך הטובה שלו שבה הוא ילך - ולכן זה הסדר שבו מוזכרים הביטויים הללו בפרקי אבות, בזה אחר זה.
הביטוי הזה - "דרך ישרה שיבור לו האדם", מעורר שאלה - בגלל שבמשנה ט' אנחנו נפגוש את דבריו של רבן יוחנן בן זכאי, שאמר לחמשת תלמידיו: " צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם" - אז האם יש הבדל בין דרך ישרה לדרך טובה, או שזה אותו דבר?
התשובה לכך היא:
בילדותו של האדם עליו ללמוד מה נחשב בכלליות טוב ומה נחשב בכלליות לא טוב, איזה מעשים והתנהגות הם טובים לאדם ואיזה מעשים והתנהגות הם רעים לאדם, ובשלב הזה הילד מנסה להבין מה נקרא דרך ישרה ללכת ולגדול בה.
אחרי שהילד הבין בכלליות מה נכון ומה לא נכון, מה נחשב ישר ומה לא, הוא הולך ומתבגר, נהיה עצמאי ומפתח אופי וחשיבה עצמאית – והוא מגלה שיש בעולם הרבה אפשרויות טובות ויפות לפתח את עצמו, ואז מגיע הזמן שלו לברר ולמצוא מתוך כל הדרכים הישרות, מהי הדרך הטובה בשבילו, שהוא צריך ללכת בה.
לכן, קודם (כילד) הוא מוצא מה נחשב (בכלליות) דרך ישרה, ואח"כ כמתבגר הוא צריך למצוא לעצמו באופן אישי את הדרך הטובה שלו שבה הוא ילך - ולכן זה הסדר שבו מוזכרים הביטויים הללו בפרקי אבות, בזה אחר זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה