ימי ספירת העומר - מהנפת שעורים ללחם חיטים

אנחנו נמצאים בתחילת חודש אייר.
המצווה הייחודית של החודש הזה היא ספירת העומר – ספירת 50 הימים שבין חג הפסח לחג השבועות.


בזמן בית המקדש, ממחרת חג הפסח היו מניפים בבית המקדש את קציר השעורים:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכהֵן" (ויקרא כג, י).

לעומת זאת, בחג השבועות היו מניפים בבית המקדש שני לחמים העשויים מחיטה:

"וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיְהֹוָה מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם" (ויקרא כג)

השפת-אמת בדרשותיו לחג שבועות מנסה להבין מדוע ממחרת חג הפסח היו מניפים במקדש שעורים, ואילו בשבועות היו מניפים במקדש חיטים?


התשובה שלו היא שדבר זה בא לרמוז על התהליך הרוחני שעברו בני ישראל בין יציאתם ממצריים בפסח לקבלת התורה בשבועות -
שעורים הם מאכל בהמה וחיטים הם מאכל אדם. מיציאת מצרים עד מתן תורה התעלו בני ישראל ממדרגת בהמה למדרגת אדם. ולכן במצוות קצירת והנפת העומר (שהייתה בט"ז בניסן, יום אחרי יציאת מצרים) קוצרים שעורים שכן אז הם היו במדרגת בהמיות, ואחרי חמישים יום של עבודה על מידותיהם הם הגיעו למדרגת אדם והקריבו חיטים שהם מאכל אדם.


מזה אנחנו לומדים שעיקר מטרת ימי ספירת העומר היא לעבוד על המידות - כשם שביציאת מצריים תיקנו אבותינו את מידותיהם, כך אנו בכל שנה ושנה צריכים לעסוק בימים אלו בעלייה ממדרגת הבהמיות למדרגת אדם, וזה על ידי תיקון המידות.