הנביא ישעיהו, כשהוא מתאר את מצב עם ישראל בדורו, אומר:
"וְהָיָה לָהֶם דְּבַר יְהוָה:
צַו לָצָו צַו לָצָו,
קַו לָקָו קַו לָקָו,
זְעֵיר שָם זְעֵיר שָם,
לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְלוּ אָחוֹר וְנִשְבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ"
דבר ה' - התורה, המשניות, התלמוד, המדרשים, ההלכה על שלל פרטיה האינסופיים, דברי המפרשים והפוסקים לאורך הדורות - נדמים לנו לעיתים כבליל של ציוויים, איסורים, פרשנויות ורעיונות שאין בינם לבין עצמם כל חוט שידרה מאחד, ושאין להם קשר למעשה לכוונת המשורר המקורית של דבר ה' עצמו.
זהו מצב שבו כל ציווי, כל איסור, כל פרשנות או הלכה נראים לנו כצו בפני עצמו, כקו העומד בודד ומנותק בחלל החיים שלנו, ואין חיבור בינו לבין צווים, איסור והלכות אחרות - "וְהָיָה לָהֶם דְּבַר יְהוָה: צַו לָצָו צַו לָצָו, קַו לָקָו קַו לָקָו",
כשחלק מדרישות ההלכה נראות לנו קנטרניות, "קטנות", חסרות משמעות וחסרות פשר, ונדמה שאין קשר בינן לבין מה שה' באמת רצה מאיתנו במקור - "זְעֵיר שָם זְעֵיר שָם",
זה המצב, זוהי הדרך, שבה עבודת ה' מועדת לכישלון מראש - "לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְלוּ אָחוֹר וְנִשְבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ".
אבל יש גם אפשרות אחרת:
כשהאוסף הגדול של דברי התורה - דברי ה' - מתחברים זה לזה.
כשרעיונות מופשטים ומחשבות על טוב, נועם, מוסר, יופי ומתיקות, מתחברים לפרטי ההלכות ומעניקים להם אור חדש.
כשדברי חמשת חומשי התורה (דבר ה' המקורי, כפשוטו) מעניקים משמעות לששת סדרי המשנה, שמתחברים לתלמוד, שמתאחד עם דברי הפוסקים לאורך הדורות,
כשפרטי ההלכות ודברי הפוסקים לכל אורך הדורות יונקים את משמעותם משורשם המשותף בפשטם של פסוקי התורה,
כשכל רעיון, מחשבה, איסור או היתר וכל דרישה הלכתית מונחים במקומם, מקבלים את המשמעות הנכונה שלהם, שואבים את היופי, המתיקות והנועם ממקורם של הדברים כולם - דבר ה'.
אז מתקיים "וְקָרַב אותָם אֶחָד אֶל-אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְיָדֶךָ", והאדם זוכה להרגיש איך ה' בעצמו מתגלה אליו מן ההלכה, מן התלמוד, המשניות והתורה.
הבלוג הזה - "קו לקו" - נועד לפירסום של רעיונות ומחשבות, של דברי תורה, של הלכות ופרשנויות, של כל מה שנכלל (לדעתי) בהגדרה הרחבה של דבר ה', ומתחבר לכדי מארג אחיד של רצון ה' מאיתנו.
אשמח מאוד לשמוע רעיונות חדשים, הערות ותגובות.
י.ט.
"וְהָיָה לָהֶם דְּבַר יְהוָה:
צַו לָצָו צַו לָצָו,
קַו לָקָו קַו לָקָו,
זְעֵיר שָם זְעֵיר שָם,
לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְלוּ אָחוֹר וְנִשְבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ"
דבר ה' - התורה, המשניות, התלמוד, המדרשים, ההלכה על שלל פרטיה האינסופיים, דברי המפרשים והפוסקים לאורך הדורות - נדמים לנו לעיתים כבליל של ציוויים, איסורים, פרשנויות ורעיונות שאין בינם לבין עצמם כל חוט שידרה מאחד, ושאין להם קשר למעשה לכוונת המשורר המקורית של דבר ה' עצמו.
זהו מצב שבו כל ציווי, כל איסור, כל פרשנות או הלכה נראים לנו כצו בפני עצמו, כקו העומד בודד ומנותק בחלל החיים שלנו, ואין חיבור בינו לבין צווים, איסור והלכות אחרות - "וְהָיָה לָהֶם דְּבַר יְהוָה: צַו לָצָו צַו לָצָו, קַו לָקָו קַו לָקָו",
כשחלק מדרישות ההלכה נראות לנו קנטרניות, "קטנות", חסרות משמעות וחסרות פשר, ונדמה שאין קשר בינן לבין מה שה' באמת רצה מאיתנו במקור - "זְעֵיר שָם זְעֵיר שָם",
זה המצב, זוהי הדרך, שבה עבודת ה' מועדת לכישלון מראש - "לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְלוּ אָחוֹר וְנִשְבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ".
אבל יש גם אפשרות אחרת:
כשהאוסף הגדול של דברי התורה - דברי ה' - מתחברים זה לזה.
כשרעיונות מופשטים ומחשבות על טוב, נועם, מוסר, יופי ומתיקות, מתחברים לפרטי ההלכות ומעניקים להם אור חדש.
כשדברי חמשת חומשי התורה (דבר ה' המקורי, כפשוטו) מעניקים משמעות לששת סדרי המשנה, שמתחברים לתלמוד, שמתאחד עם דברי הפוסקים לאורך הדורות,
כשפרטי ההלכות ודברי הפוסקים לכל אורך הדורות יונקים את משמעותם משורשם המשותף בפשטם של פסוקי התורה,
כשכל רעיון, מחשבה, איסור או היתר וכל דרישה הלכתית מונחים במקומם, מקבלים את המשמעות הנכונה שלהם, שואבים את היופי, המתיקות והנועם ממקורם של הדברים כולם - דבר ה'.
אז מתקיים "וְקָרַב אותָם אֶחָד אֶל-אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְיָדֶךָ", והאדם זוכה להרגיש איך ה' בעצמו מתגלה אליו מן ההלכה, מן התלמוד, המשניות והתורה.
הבלוג הזה - "קו לקו" - נועד לפירסום של רעיונות ומחשבות, של דברי תורה, של הלכות ופרשנויות, של כל מה שנכלל (לדעתי) בהגדרה הרחבה של דבר ה', ומתחבר לכדי מארג אחיד של רצון ה' מאיתנו.
אשמח מאוד לשמוע רעיונות חדשים, הערות ותגובות.
י.ט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה