על עניינם של ארבעת הבנים בהגדה
בליל הסדר, אנו קוראים בהגדה את הקטע הבא, לגבי ארבעת הבנים:
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול".
הרב ישראל מאיר לאו בפירושיו להגדה של פסח, מעלה שאלה מעניינת – מדוע בעל ההגדה נוקט בלשון כפולה ומיותרת – "...אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול"?
ראשית, הרי כבר נאמר בתחילה – "כנגד ארבעה בנים", אז אנחנו כבר יודעים שיש ארבעה!
שנית, גם אם לא היה כתוב "אחד...אחד...אחד...ואחד..." אלא רק – "חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול" - הרי כולנו יודעים לספור והיינו רואים בעצמנו שיש ארבעה, אז למה יש צורך לציין ולמנות אותם בצורה כזו?
תשובתו של הרב לאו מקורית ומעניינת.
בלשון התלמודית, צורת הביטוי "אחד, ואחד, ואחד" לא נועדה לבטא הפרדה בין גורמים או עצמים שונים, אלא להפך – לבטא אחדות ושוויון בין גורמים שונים, למשל: "אחד שומר חינם ואחד שומר שכר – פטור", "אחד תם ואחד מועד – חייב", ויש עוד דוגמאות רבות לצורת הביטוי הזו.
לאור זאת, אפשר להבין גם את לשון בעל ההגדה:
עיקר מטרתו של ליל הסדר היא חינוך הבנים, והמשך העברת המסורת היהודית הלאה לדורות הבאים.
כשבעל ההגדה אומר "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" – הוא מתכוון לומר שאין זה משנה כלל מה מצבו הנוכחי של הבן – חכם, רשע, תם או שאינו יודע לשאול – לאב קיימת חובה לחנכם ולדאוג להעביר להם את מסורת יציאת מצריים.
במילים אחרות, עלינו לקרוא את ההגדה כך:
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" – ואת כולם עליך לחנך, את כולם עליך לכנס בליל הסדר על מנת שישמעו את סיפור יציאת מצריים, סיפור בחירתם שבטי עם ישראל והפיכתם לעם.
עניינו של אליהו הנביא בליל הסדר ובברית המילה
על פי המסורת, נוכחותו של אליהו הנביא מוזכרת בעיקר בשני אירועים בלוח השנה היהודי והמשפחתי: בליל הסדר (בפתיחת הדלת ובמזיגת הכוס לאליהו) ובזמן ברית המילה.
למה "זכו" דווקא שני אירועים אלה לכך שבהם מכבד אותנו אליהו הנביא בנוכחותו?
בספר מלאכי, פרק ג', נאמר:
"זִכְרוּ תּוֹרַת משֶה עַבְדִי אֲשֶׁר צִוִיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָל יִשְרָאֵל חֻקִים וּמִשְפָטִים, הִנֵה אָנכִי שלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָה הַנָבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָדוֹל וְהַנּוֹרָא, וְהֵשִיב לֵב אָבוֹת עַל בָנִים וְלֵב בָנִים עַל אֲבוֹתָם פֶן אָבוֹא וְהִכֵיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם".
אם כן, מה תפקידו של אליהו הנביא בגאולה העתידית? להשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם, או במילים של היום – לגשר על הפערים בין הדורות, לעזור להורים לדבר בשפה של ילדיהם ולעזור לילדים להבין מה שהוריהם מנסים ללמדם, ובקיצור – לחבר את הדורות זה לזה.
וכל זאת למה? מפני שהמטרה היא לקיים את " זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִי אֲשֶר צִוִיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָל יִשְרָאֵל חֻקִים וּמִשְפָטִים".
אם כך, מובן היטב מדוע דווקא בליל הסדר ובברית המילה אליהו מצטרף אלינו – מפני שאלו שני אירועים שכל עניינם הוא המשך המסורת היהודית, חיבור הדורות השונים בעם היהודי לכדי משפחה אחת, מסורת אחת ושפה אחת
בברית המילה – ההורים מכניסים את בניהם "בבריתו של אברהם אבינו" – ראש וראשון לכל דורות המסורת היהודית. בליל הסדר – ההורים מזמינים ומכנסים את ארבעת בניהם בכדי לחנכם ולהעביר להם את מסורת יציאת מצריים.
לכן, ראויים שני אירועים אלה שדווקא בהם יגיע אליהו הנביא – המחבר ומאחד את שרשרת הדורות בכדי לשמור על העברת המסורת היהודית, לקראת הגאולה העתידית.
בליל הסדר, אנו קוראים בהגדה את הקטע הבא, לגבי ארבעת הבנים:
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול".
הרב ישראל מאיר לאו בפירושיו להגדה של פסח, מעלה שאלה מעניינת – מדוע בעל ההגדה נוקט בלשון כפולה ומיותרת – "...אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול"?
ראשית, הרי כבר נאמר בתחילה – "כנגד ארבעה בנים", אז אנחנו כבר יודעים שיש ארבעה!
שנית, גם אם לא היה כתוב "אחד...אחד...אחד...ואחד..." אלא רק – "חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול" - הרי כולנו יודעים לספור והיינו רואים בעצמנו שיש ארבעה, אז למה יש צורך לציין ולמנות אותם בצורה כזו?
תשובתו של הרב לאו מקורית ומעניינת.
בלשון התלמודית, צורת הביטוי "אחד, ואחד, ואחד" לא נועדה לבטא הפרדה בין גורמים או עצמים שונים, אלא להפך – לבטא אחדות ושוויון בין גורמים שונים, למשל: "אחד שומר חינם ואחד שומר שכר – פטור", "אחד תם ואחד מועד – חייב", ויש עוד דוגמאות רבות לצורת הביטוי הזו.
לאור זאת, אפשר להבין גם את לשון בעל ההגדה:
עיקר מטרתו של ליל הסדר היא חינוך הבנים, והמשך העברת המסורת היהודית הלאה לדורות הבאים.
כשבעל ההגדה אומר "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" – הוא מתכוון לומר שאין זה משנה כלל מה מצבו הנוכחי של הבן – חכם, רשע, תם או שאינו יודע לשאול – לאב קיימת חובה לחנכם ולדאוג להעביר להם את מסורת יציאת מצריים.
במילים אחרות, עלינו לקרוא את ההגדה כך:
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" – ואת כולם עליך לחנך, את כולם עליך לכנס בליל הסדר על מנת שישמעו את סיפור יציאת מצריים, סיפור בחירתם שבטי עם ישראל והפיכתם לעם.
עניינו של אליהו הנביא בליל הסדר ובברית המילה
על פי המסורת, נוכחותו של אליהו הנביא מוזכרת בעיקר בשני אירועים בלוח השנה היהודי והמשפחתי: בליל הסדר (בפתיחת הדלת ובמזיגת הכוס לאליהו) ובזמן ברית המילה.
למה "זכו" דווקא שני אירועים אלה לכך שבהם מכבד אותנו אליהו הנביא בנוכחותו?
בספר מלאכי, פרק ג', נאמר:
"זִכְרוּ תּוֹרַת משֶה עַבְדִי אֲשֶׁר צִוִיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָל יִשְרָאֵל חֻקִים וּמִשְפָטִים, הִנֵה אָנכִי שלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָה הַנָבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָדוֹל וְהַנּוֹרָא, וְהֵשִיב לֵב אָבוֹת עַל בָנִים וְלֵב בָנִים עַל אֲבוֹתָם פֶן אָבוֹא וְהִכֵיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם".
אם כן, מה תפקידו של אליהו הנביא בגאולה העתידית? להשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם, או במילים של היום – לגשר על הפערים בין הדורות, לעזור להורים לדבר בשפה של ילדיהם ולעזור לילדים להבין מה שהוריהם מנסים ללמדם, ובקיצור – לחבר את הדורות זה לזה.
וכל זאת למה? מפני שהמטרה היא לקיים את " זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִי אֲשֶר צִוִיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָל יִשְרָאֵל חֻקִים וּמִשְפָטִים".
אם כך, מובן היטב מדוע דווקא בליל הסדר ובברית המילה אליהו מצטרף אלינו – מפני שאלו שני אירועים שכל עניינם הוא המשך המסורת היהודית, חיבור הדורות השונים בעם היהודי לכדי משפחה אחת, מסורת אחת ושפה אחת
בברית המילה – ההורים מכניסים את בניהם "בבריתו של אברהם אבינו" – ראש וראשון לכל דורות המסורת היהודית. בליל הסדר – ההורים מזמינים ומכנסים את ארבעת בניהם בכדי לחנכם ולהעביר להם את מסורת יציאת מצריים.
לכן, ראויים שני אירועים אלה שדווקא בהם יגיע אליהו הנביא – המחבר ומאחד את שרשרת הדורות בכדי לשמור על העברת המסורת היהודית, לקראת הגאולה העתידית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה